<h1>ספר המנהגות לרבינו אשר מלוניל</h1>
<h2>דף ט.</h2>
הלכות ראש חודש. תנינן בירושלמי נשיא דלא למיעבד עבידתא בריש ירחא מנהגא, ומצינו בהגדה מפני שלא פרקו נזמי[ם] לעגל לפי' אין עושין מלאכה בראש חדש. למה נאמר בשעיר המשתלח שעיר עזים אחד לחטאת ליי' יותר מכל השעירים שבקרבנות שלא יאמרו אומות העולם ללבנה הם מקריבים לכך נאמר ליי'. ונהגו כל ישראל לעשות סעודה גדולה משאר הימים מפני כבוד היום שהוא יום כפרה לישראל כדאמרינן אמר הב"ה הביאו כפרה לישראל בראש חדש עלי בעבורי שמעטתי את הירח מאור שלו ואני רוצה לעשות כבוד שיתכפרו ישראל בכל עת שתתחדש, וזהו שאמר רבי' יצחק אלפאסי ז"ל. אבל סעודת ראש חדש מאחרין ולא מקדימין שאם חל ראש חדש בשבת סעודת ראש חדש יעשה למחר ביום ראשון או נאמר אם הם שני ימים של ראש [חדש] מאחרין את הסעודה ביום שני שהוא עיקר וחשבונו ממנו הוא והאי דלא עבדינן הכי כשחל יום אחרון בשבת משום דראש [חדש] דרבנן [ודברי סופרים] צריכין חיזוק וסעודת יום האחרון דאוריתא ואין צריכין חיזוק. ומצאנו בפרקי ר' אליעזר מנהג גדול בישראל שעושין סעודות בראשי חדשים ובימים טובים כדי לזכור תפלת המוספין ושיזכרו שאסור ראש חדש בעשיית מלאכה לנשים. וימים טובים אף לאנשים, ויש אומ' כי סעודת ראש חדש היא הסעודה שעושין לעדי הלבנה, ויש אומרים ראש חדש מותר בתענית עתה שבטלה מגלת תענית כי ראש חדש ממגלת תענית.
